אני לא נוסעת למדבר בקיץ!
למרות מזג האוויר המאוד נוח בקיץ, מצפה רמון סובלת מתדמית של מקום מדברי חם. משפחת סופר נסעה לחוות צל מדבר רק על מנת להתרשם, אבל מזג האוויר השאיר אותה שם. טור חדש מהסביבה החדשה
מלוא הרוחב רכסים בשלל צבעי אדום וחום. נוף בצל מדבר
זה חוזר על עצמו מדי קיץ כבר איזה 5 שנים. זמן הנופש מגיע ושוב עולה השאלה – לאן נוסעים. בכל שנה אני מציע לנסוע למצפה רמון, ובכל שנה אותה תשובה: חם, אני לא נוסעת למדבר.
לא חם, אני אומר לה, זה 900 מטר מעל פני הים, בחורף יורד שם שלג, ממש ממש לא חם.
"לא יעזור לך", היא אומרת שנה אחרי שנה, "אני לא נוסעת למדבר בקיץ!". ושנה אחרי שנה לא עוזר לי. עד השנה.
לפני חודשיים שלושה, התחיל הדיבור על לעשות את השינוי, לעבור לאיזו חווה אקולוגית, או אפילו לסתם מקום שמציע שירותי אירוח, ולבחון האם מתאימים לנו החיים הללו, האחרים. כחלק מהחיפוש הרמתי טלפון לזיו ספקטור מחוות צל מדבר ששוכנת על מצוק מכתש רמון, הגיע הזמן to walk the talk, אמרתי לו, ושמעתי שיש מצב שאתה מחפש מישהו שיבוא לעזור בחווה. אכן, הוא אמר, אבל אין מה לדבר על זה בטלפון, בואו לבקר.
היא מצדה, בכלל לא העלתה בדימיונותיה הפרועים להגיע למדבר (ועוד בשיא הקיץ), אבל חשבה שכחלק מתהליך הבירור, שווה לשמוע מה "האנשים האלה" מחפשים, ומה הם מציעים. העמסנו את הצאצאים, ונסענו.
הנוף, הנוף פה הורס, והוא הרס גם אותה. הנוף הפתוח של מכתש רמון, הר ארדון משמאל, מלוא הרוחב רכסים בשלל צבעי אדום וחום, ובאופק הרחוק הרי אדום שבעבר הירדן. אבל כשחזרנו למישור החוף הדביק התברר שלא הנוף היה מה שעזה לא את זה אלא מזג האוויר: שעתיים שלוש חמות בצהריים, שגם בהן מנשבת על פי רוב רוח יבשה ונעימה, ומלבד זה בקרים קרירים, וערבים צוננים ממש.
נסענו שוב, וסיכמנו שבתור התחלה נגיע למשך הקיץ לטפל באירוח ישראלים במקום, וזה קרה, ארזנו את הבית ועלינו להר הנגב. הנסיעה התארכה בגלל המטען הרב על המכונית, ועד שהגענו כבר היה מאוחר. לא היינו מוכנים לרוח העזה והקרה שהכתה בנו כשפתחנו את דלתות המכונית. רצתי להביא צמד שמיכות צמר לילדים. הייתם צריכים לראות אותה ואת הרוח המצמידה את שמלתה הדקה לגופה בעוד היא עוטפת את התינוקת ורצה לאוהל האירוח. נוכח המחזה הסוריאליסטי הדהד לי רק משפט אחד בראש: "אני לא נוסעת למדבר בקיץ".
הנה אנחנו כאן, חיים מול הנוף עוצר הנשימה, ונהנים מהרוח. אתם מוזמנים להתארח. רק אל תשכחו בגדים חמים.
תהנו שם מאד, חבל שלא יכולנו לבוא בסופהשבוע הזה, אבל אולי באחרים, ראש השנה.
יודעים כבר אם תחזרו אחרי הקיץ?