הסביבה

הדיונים בוועדת החקירה לניהול משק המים ממשיכים ולצור שיזף נמאס מכל מי שמזיק למשק המים הישראלי בקידום תוכניות התפלה מיותרות שתוצאותיה הם מים יקרים ולא טובים שצורכים אנרגיה, מחממים, תופסים שטח, ומזהמים. "אל תאמינו לברווזים וקווים אדומים ושחורים. הם נועדו למכור עיתונים"

140 מליון קוב של מי גשמים במישור החוף זורמים לים. נחל. צילום: גילי סופר

שוב יש היסטרית מים. זה יפה, בעיקר בגלל שאין שום סיבה להיסטריה. אם כי יש סיבה לדאגה.

אין סיבה להיסטריה כי יש מספיק מים. יש סיבה (או אולי סיבות) לדאגה, כי המים של מדינת ישראל מנוהלים בצורה רשלנית ובגלל הניהול הרשלני מעודדים המנהלים הרשלנים בכל הכוח התפלה מיותרת ומזיקה.

מי שנאנס להשתתף באופן פעיל במבצע ההפחדה הלאומי, הוא לא אחר מהאגם המתוק ביותר שיש לנו – הכינרת. אותו אגם קטן, שמהווה פחות מ-5% מהמים של מדינת ישראל, שאין שום חשיבות למפלס מימיו חוץ מסימון מפלס ההיסטריה, שהקו האדום העליון שלו מעיד על כך שהמים יגלשו מעבר לסכר לירדן, שהקו התחתון האדום שלו מסמן שהיה חורף לא נורא מוצלח באגן הכינרת, ושהקו השחור מסמן את העומק אליו מגיעים הצינורות ששואבים למוביל. זה הכל. סה-טו. דטס-איט.

הכינרת כל-כך לא חשובה, שאפילו אם היו נותנים לירדנים יותר מים ומחזירים את רמת הגולן – זה לא באמת היה משנה את מאזן המים של מדינת ישראל.

רק שהכל פה מונע על ידי אינטרסים, אמונות תפלות ותפישות יסוד שגויות, עד שאפשר לבלבל לכולם את המוח כל הזמן ולייצר היסטריה.

להרוג את הברווז

איך מייצרים היסטריה? תשאלו את רשות המים, שבחורה מתפוררת להם על פני האתר. למשל, בין ה-12 ל-19 למרץ, לא עדכנה רשות המים את מפלס הכנרת. באותם ימים עלה המפלס ב-7 סנטימטרים. כ-7 מליון קוב נוספו לאגם במשך שבוע (ומתחילת החורף כ-160 מיליון) אבל לא עדכנו מכיוון שזה לא התאים לפרסומת שאנחנו מתייבשים ושאין מים. הברווז לא זז. מי שכן עידכן היתה חברת מקורות. אבל מי מביט שם?

דווקא כדאי להביט במקורות – על פי חברת המים הלאומית שלנו, יש לנו שלושה מקורות מים גדולים: "אקוויפר ההר – שמשתרע מתחת לשדרת ההר המרכזית, מנחל תנינים בצפון ועד אזור באר שבע בדרום, ומהדום ההר במערב ועד קו גב ההר במזרח. שטחו של אקוויפר ההר הוא כ- 3,000 קמ"ר ונפחו נאמד בכ-30 מיליארד מ"ק. איכות המים בו טובה מאוד ולכן הוא משמש כמאגר משמעותי למי שתייה. כמות המים הניתנת לשאיבה מאקוויפר ההר עומדת על כ- 350 מיליון מ"ק מים בממוצע רב שנתי". (מאתר מקורות).

מה שמקורות לא מספרת הוא שהיא היתה יכולה לשאוב ממנו הרבה יותר מים. רק שהיא מעדיפה לשאוב מהכינרת – באופן היסטורי מקורות מכוונת לכינרת למרות שבמאגר ההר יש פי עשרה יותר מים מאשר בכינרת.

נכון. זה הנתון שמייד קופץ לעין -  רוב המים שלנו לא בכינרת, במקום שרואים, אלא מתחת לאדמה. במקום שאיש אינו רואה, לא קודח ולא מטפל. זה למשל חלק מהטיפול הרשלני של רשות המים. ושל מקורות.

המאגר הגדול השני שלנו הוא אקוויפר החוף – "מאגר מי תהום השוכן לאורך החוף, מקיסריה בצפון ועד לרצועת עזה בדרום. אקוויפר החוף משתרע על פני 2,000 קמ"ר ונפחו נאמד בכ-20 מיליארד מ"ק. לאקוויפר זה מספר יתרונות חשובים: הוא ממוקם באזור המאוכלס ביותר בישראל;  איכות המים שבו טובה לשתייה ולחקלאות ובהיותו מאגר תת-קרקעי אין ממנו התאיידות.

"מנגד, שאיבת יתר מאקוויפר החוף חושפת אותו לחדירת מים מלוחים מן הים, וקרבתו לאזורים המאוכלסים מסכנת את איכות מימיו כתוצאה מחדירת זיהומים משפכים ביתיים ותעשייתיים. כדי לשפר את מאזן המים באקוויפר החוף, מאפשרות מערכות ניהול משאבי המים של מקורות להחדיר אל אקוויפר החוף מים מן המוביל הארצי. כמות המים הניתנת לשאיבה מאקוויפר החוף עומדת על כ-250 מיליון מ"ק בממוצע רב שנתי".  (שוב מאתר מקורות).

שוב, מה שמקורות לא מספרת, שאפשר היה לשאוב ולשמור הרבה יותר טוב על מי מאגר החוף, אבל לא מקורות, לא שום עירייה ושום ממשלה לא עשתה את זה לאורך השנים. אבל שימו לב לנתון – 20 מליארד מטר קוב. פי חמישה מהכינרת. זאת אומרת, כאן בחוף, יש לנו 5 כינרות. יש לי כינרת.

יש לי כנרת?

סוף-סוף הגענו לכינרת. "הכינרת הינה הימה המתוקה הנמוכה ביותר בעולם ואחת מחמשת מקורות המים העיקריים של מדינת ישראל. מדי שנה מספקת הכנרת כשליש מצריכת המים בישראל, בהתאם לזמינות המים באותה השנה הנעה בין 300 ל-700 מיליון מ"ק כתלות בכמות המשקעים.

צור שיזף

שטח הכינרת הוא 170 קמ"ר, נפחה 4.5 מיליארד מ"ק, עומקה המרבי 43 מטרים והיקף חופיה נע בין 55 ל-60 ק"מ, בהתאם למפלס המים. נפח המים בקו האדום העליון הוא 4.3 מיליארד מ"ק ובקו התחתון הוא 3.6 מיליארד מ"ק.

כ -100 מיליון מ"ק נשאבים ומוזרמים לצרכני המים סביב האגם ולממלכת ירדן בהתאם להסכמי השלום, וכ-420 מיליון מ"ק בממוצע נשאבים על ידי חברת מקורות עבור המערכת הארצית".

רגע, תישאלו ובצדק, אז אם הכינרת כזאת קטנה, אז למה אנחנו לוקחים ממנה כל כך הרבה מים? ככה. כי זה מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב – לדבר על מה שאנחנו רואים ולא על מה שיש. כי כשבאו אבות הציונות- הם חשבו אירופה – על נהרות וימות והתעלמו ממי התהום. הידעתם שבצפון אפריקה אין נהרות ולא חסרים מים כי שם יודעים שהמים באים מתחת לאדמה?

שליש מכמות הצריכה נשפך כל שנה

המצב כל-כך מגוחך, שגם עם אוסף הטעויות וההסתמכות המוגזמת על הכינרת, לא חסרים לנו מים. כל שנה מתבזבזים 164 מליון קוב מדליפות בצנרת, 140 מליון קוב של מי גשמים במישור החוף זורמים לים ו-100 מליון קוב הם מי ביוב שאנחנו לא מטהרים ולא משתמשים. עוד 100 מליון קוב הם מים מטוהרים שאנחנו לא מעבירים לחקלאות. הסיכום מגיע לנתון מדהים של בזבוז של 500 מליון קוב בשנה. כל הצריכה הישראלית עומדת על 1,700 מליון קוב. שליש מכמות הצריכה הישראלית נשפכת כל שנה, יותר ממה שאנחנו שואבים מהכינרת בשאיבות שיא.

כדאי גם לדעת מי משתמש במים ולמה. נהוג להאשים את החקלאות שהיא שותה לנו את כל המים. ממש לא נכון. אנחנו בעצמנו, אזרחי המדינה המורחבת, שותים ומתקלחים ושוטפים ברוב המים. שכן משקי הבית משתמשים ב-924 מליון קוב, 630-430  מליון קוב משקים את החקלאות שכל-כך נוח לתקוף ולנסות לחסל בשם ההיסטריה, 100 מליון קוב מוזרמים לתעשיה ו-70 מליון אנחנו נותנים לירדנים ולפלשתינאים. האמת היא שאנחנו יכולים לתת בקלות, וכל מי שמוחה נגד מתן מים כדי לחיות בשלום – עושה את זה על מנת לזרוע בהלה ושינאת שווא. יש מספיק מים לכולם.

מקורות שאחראית על כ-80% ממשק המים סיפקה ב-2008 (על פי נתוני החברה) 1,485 מליון קוב. מים טובים ומושבים. כלומר, גם בנתונים הקיימים עדיין לא משתמשים בכל כמות המים שיש בישראל. ההיסטריה גדולה, מוגזמת ובזבזנית.

וכל זה עוד לפני שדיברנו על איפה וכמה גשם יורד בארץ. שכן אנחנו כמובן לא ארץ מדברית אלא ימתיכונית. תשעה וחצי מליון מתוך עשרה מליון תושבי הארץ יושבים באקלים הים תיכוני. והגשמים הכי קבועים על פי הממוצע הרב שנתי יורדים במישור החוף – איפה שבנינו את כל הבתים שלנו ולכן המים לא מחלחלים לאקוויפר החוף וזורמים לים. אלו ה-140 מליון קוב שמתבזבזים כל שנה. הם לא הולכים לביוב – הם פשוט זורמים לים. צריך לאגור אותם. יותר זול והרבה יותר נבון מבחינת תשתית לאומית מאשר מתקני התפלה.

אלא שאחד הנושאים המדוברים כאן הוא משבר המים והדחיפה האדירה להתפיל. כמו שנכתב בהרחבה במקומות שונים מתוך תפישה שגויה של האקלים והמציאות. התפלה היא דבר בעייתי, יקר, לוקח מקום, אנרגיה, מחמם את הסביבה ומייצר מים "רכים" שחייבים לערבב במים רגילים על מנת שלא יאכלו את צינורות הברזל (המים הרכים סופחים את ברזל הצינורות). ובכלל הם יקרים ולא ממש מוצלחים. וחוץ מזה ממש לא צריך אותם. אלא אם כן אתה זכיין שקיבל מהמדינה רשות לייצר מים יקרים שהמדינה תקנה ואחנו נשלם.

ומה עם הבצורת? טוב תודה

השנה לא הייתה שנת בצורת. אלא שנה ממוצעת למדי. ברוב הארץ הממוצע הרב שנתי בסדר – ובחלק הימתיכוני ישנם מקומות שירד אפילו יותר גשם מהממוצע. אל תסתכלו על הברווז, לכו לאתר השירות המטאורולגי הישראלי, שם יש נתוני אמת. אל תאמינו לברווזים וקווים אדומים ושחורים. הם נועדו למכור עיתונים. זוכרים באיזה צבע עושים את כותרות העיתונים בארץ ובעולם?

זאת אומרת שיש פיתרון והוא לא התפלה – פשוט לתפוס ולסדר את מי הגשם שיורדים בערים – הדבר יעלה פעם אחת ולא יצריך יותר אנרגיה. אפשר וכדאי להתחיל לטפל במאגר ההר ובאקוויפר החוף שבהם ביחד יש פי 20 יותר מים מאשר בכינרת.

ואתם יודעים מה? לאף אחד אין מושג מה עומקם של המאגרים. הכל הערכות. כי את המינימום שהיה צריך לעשות לפני שנים – לקדוח כמה מאות קידוחי בדיקה בכל הארץ – לא עשו אף פעם. גם לא צריך להיטפל לחקלאות – אנחנו, משקי הבית – הבזבזנים הכי גדולים – החקלאות משתמשת ברובה במים מושבים. בקיצור- כל הסיפור עקום.

צרור רעיונות

לפני שנה, בזמן ההיסטריה הקודמת, כתבתי על הדברים והצעתי דרך איך ניתן לארגן ולחסוך עוד ככמות הזאת באמצעים פשוטים מאוד, זולים, ולתמיד. תקראו. אולי נחסוך מזה איזה קוב.

ועדת החקירה למשק המים קראה את הדברים, אני מקווה. אבל אני מבקש בכל לשון של בקשה, אנא הסתירו את הכתבה הזו מרשות המים. כי הם עכשיו בדרך מאדום לשחור (טועים כמובן, הכיון הוא מאדום לכחול), והעובדות יכולות לבלבל אותם. כמו שהן מבלבלות את רוב יושבי הארץ שמי כינרת זורמים בעורקיהם.

והנה קישור למאמר שכתב רוני יפה מאמירים, על איך רשות המים בוחרת ברעיונות הטפשיים של התפלה,למרות שיש רעיונות זולים וידידותיים יותר, כמו למשל ייבוא מים מטוריקה. אף כי דעתי היא שיש בישראל מספיק מים – זו דוגמא יפה לדרך החשיבה והפעולה של רשות המים.

רוצים עוד? מושיק צורי ממושב ניר בנים המציא מכשיר שמודד מתי העץ צריך מים. מכשיר פשוט, שמערכת אחת שלו, שעולה 3,000 שקל, מצמצמת את צריכת המים בשטח של 100 דונם ב-50% ומעלה את נצילות המים והדשנים ב-30%, שכן המכשיר מוכיח שבשיטות ההשקיה הקיימות מתתבזבזים 50% ממי ההשקיה. המכשיר, העובד בארץ ויש בו התעניינות בעולם, נדחה על ידי מומחי רשות הים ואנשי מקורות בטענה שאם זה היה אמיתי – הם היו חושבים על זה קודם. רק  שזה אמיתי.

ודובדבן לסיום: חברת אקרשטיין פיתחה מרצפות מחלחלות. כל עירייה, לפחות באיזור החוף, היתה עושה יפה לו הייתה מחליפה את מרצפות הזפת האטומות במרצפות מחלחלות על מנת לקלוט את מי הגשמים. אבל לא משתמשים בזה בארץ. רק במקומות אחרים. למה? ככה.

—-

• המאמר פורסם במקור באתר של צור שיזף