הסביבה

קבוצת המאבק למען הצלת נחל בצת בפנייה לראש רשות המים: להשיב לנחל את שפיעתו הטבעית. "אם לא נעצור היום את גסיסתו של הנחל הוא ימות"

אין זמן טוב יותר. נחל בצת יבש. צילום: יוחנן דרום

קבוצת המאבק להצלת נחל בצת, פנתה אתמול (א') לראש רשות המים, פרופ' אורי שני, בדרישה להשיב לנחל שמצפון לנהריה את שפיעתו הטבעית – לפני שיהיה מאוחר מדי.

"לאור מצבו המתמשך של נחל בצת והצורך הדחוף בהצלתו, החברה להגנת הטבע, עמותת שלוש השקמים שבגליל המערבי ותושבי האזור, אשר התאגדו לצורך חיוני זה במסגרת קבוצת המאבק להצלת נחל בצת, פונים אליך בדחיפות בדרישה להפסיק את הפגיעה המתמשכת בנחל בצת ולעשות את כל הנדרש להצלתו טרם יהיה מאוחר".

במכתבה מזכירה הקבוצה כי עיינות כרכרה, מקור המים של נחל בצת, חרבו באביב 1999 בשל שאיבת-יתר מתמשכת בקידוחי שומרה שבמעלה האקוויפר, וכי מאז לא שב הנחל לאיתנו. "עיינות כרכרה שפעו בשנה ממוצעת בעבר כמיליון מ"ק לשנה", הם מציינים, "ספיקות אלו היו הבסיס לבית גידול עשיר ושופע, שדרת דולבים, והרדופים, קירות שרכים, עולם חי תוסס, טחנות קמח, אתר טיולים ובילוי אהוב ומיוחד, ואף נותרו מים לצרכי שתייה והשקיה לקיבוץ אילון".

עוד מוסיף המכתב ומתאר את תהליך ייבוש הנחל: "מאז תחילת שנות ה-90, הוכפלה כמות השאיבה בקידוחי שומרה עד להפקה של 2.5 מלמ"ק לשנה, כמות שהיא מעל למילוי החוזר הטבעי באקוויפר. שאיבת-יתר זו – אשר אושרה כמובן ע"י נציבות המים – נמשכת מספר שנים והביאה להורדה משמעותית של מפלסי האקוויפרים ולדלדולם וייבושם של עיינות כרכרה באביב 1999. האידיליה המוכרת לרבים נעלמה תוך זמן קצר; הנחל גווע ואם לא נעצור היום את תהליך גסיסתו הוא אכן ימות".

"אנו מבקשים ממך כמנהל רשות המים וממשלת ישראל, להשיב לנחל בצת בהקדם את שפיעתו הטבעית. למדינת ישראל יש את האמצעים הטכנולוגיים לעשות כן ומוטלת על כולנו החובה הסביבתית והמוסרית לנהוג כך", נכתב בפנייה לשני, "חובה על כולנו, אדם באשר הוא ורשות שלטונית באשר היא, לפעול בנחישות, כל עוד לא מאוחר מדי, על-מנת להביא להשבת השפיעה הטבעית לנחל בצת כדי שיחד נחזיר לנחל בצת את מימיו וחייו!".

באשר לעיתוי טוענת הקבוצה כי תמיד יהיה מי שיטען כי "שעת משבר היא, וזה אינו הזמן". ואולם, לטענתה, משבר המים בישראל הוא עובדה קיימת מזה עשרות שנים ואין למעשה זמן 'טוב יותר'. "למעשה, נחל בצת – כמו כל יתר נחלי ישראל – הם הקורבן הראשון של משבר זה! צרכי המים הגדלים שלנו הם שהביאו לתפיסת המעיינות בתחילה, ולקידוח מעמיק ומתמשך אל תוך האקוויפרים לאחר מכן".